|
|
| שורה 5: |
שורה 5: |
| | |MeasuredByGPS=No | | |MeasuredByGPS=No |
| | |Name=מבצר המונפורט | | |Name=מבצר המונפורט |
| - | |Description=מבצר צלבני מהיפים בארץ. מבצר מונפור שפירושו בצרפתית "ההר החזק" (Montfort) מוכר בעיקר בזכות היותו מרכז הפעילות של האבירים הצלבניים הטבטונים. מסדר זה נוסד בעכו בשנת 1198 בעקבות מסע הצלב השלישי. ראשיתו בהתארגנות של אבירים גרמנים בתוך המסדר ההוספיטלרי, והמשכו כמסדר עצמאי. ההיסטוריה של המבצר שנקרא גם "המבצר החדש" (Castellum Novus), החלה עוד קודם לזמן ייסוד המסדר הטבטוני. | + | |Description=מבצר צלבני מהיפים שקיימים בארץ. |
| - | לאחר הכיבוש הצלבני של ארץ ישראל במאה ה-12 היה אזור הגליל המערבי חלק מנחלת בית המלוכה הצלבני. לימים עברו חלקים מהנחלה לידי משפחות אצולה שונות, ובשנת 1220 לערך הטבטונים קנו את האזור. מתעודות צלבניות עולה כי בשנים 1226-1227 הם החלו בבניית המבצר ושמו הוסב ל"שטרקנברג" (Starkenberg) - תרגום לגרמנית של השם הצרפתי מונפור.
| + | |
| - | מדוע בחרו הטבטונים לבסס את מסדרם דווקא במקום זה? הסיבה העיקרית לכך קשורה לסכסוכים הפנימיים שהתגלעו בתקופה זו בין אבירי המסדר הטבטוני לבין שני מסדרי האבירים הצלבניים הוותיקים יותר בארץ ישראל, המסדר הטמפלרי והמסדר ההוספיטלרי. עקב הסכסוך נאלצו הטבטונים לעזוב את עכו, בירת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-13, ולמצוא לעצמם משכן חדש. האבירים העתיקו את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם אל המבצר הגלילי המוגן, ובמשך 45 שנה, עד נפילתו לידי המוסלמים, המשיכו לבצרו ולהרחיבו. בשנת 1271 נכנע המבצר לפני בייברס הממלוכי והמקום ננטש. בתקופה העות'מאנית כונו שרידי המבצר "קלעת אל קֻרַיְן", "מבצר הקרן הקטנה", בגלל השלוחה שהוא בנוי עליה, שצורתה כצורת קרן. נחל כזיב הזורם למרגלות המבצר ואדי אל קֻרַיְן.
| + | המבצר הוקם במחצית השניה של המאה ה-13 בידי בני המסדר הטבטוני שהיו נזירים לוחמים מגרמניה. הם קראו למקום "שטרקנברג" , המצודה החזקה, והעבירו אליו עקב בעיות פוליטיות פנימיות עם שאר המסדרים את המפקדה שלהם מעכו. |
| - | סיור במבצר לבאים מחניון הילה (ראו שרטוט מצורף): •מגדל העוז [4]. נעלה במדרגות שמימין, אל הרחבה המרוצפת. כבר ממבט ראשון לסביבה ניכר כי מגדל העוז חולש על נקודת התורפה של המבצר - השלוחה המתחברת אליו ממזרח. במרכז המגדל היה חדר מרכזי מקורה, וממנו הוליכו פתחים לחדרים שמסביב. מתחת לרצפת החדר מצויה בריכת מים גדולה שפתחה סמוך לקצה המדרגות. נראה כי בריכה זו שימשה הן בזמנים של שגרה והן בעתות חרום, כאשר הוטל מצור על המבצר. מבצר המונפור צמח מגרעין של מגדל העוז ושל המבנה המרכזי (להלן) והורחב לכיוון מערב. החפיר [3], שרוחבו 20 מטר ועומקו 11 מטר, נועד לחזק את הגנת המבצר ולנתקו מן השלוחה המזרחית השולטת עליו.
| + | |
| - | •המבנה המרכזי. נרד ונפנה ימינה אל גת נאה [5] ובה משטח דריכה מרוצף ובור איגום, וצינור להולכת התירוש מחבר ביניהם. זה היה אחד המקומות שבהם הפיקו האבירים יין לצורכיהם. דרך בור המים [6] ניכנס לאולם המרכזי [7]. מכלול זה, שאורכו כ-50 מטר, עבר כמה שינויים במבנהו. שלוש שורות בנות שבעה עמודים גותיים כל אחת אפשרו בניית תקרה עם קשתות גותיות. קשתות אלו יחד עם חלקי ויטראז'ים שנמצאו במקום מעידים שזו הייתה כנסיית המבצר.
| + | במבצר וסביבותיו התפתחה חווה חקלאית מבוצרת שבאופן מפתיע גם רחוקה מכל דרך ראשית בסביבה. שמה היה "מצודת המלך החדשה". |
| - | oבקיר המערבי של המבנה המרכזי, בצדו הימני (צפוני) פתח. נעבור בפתח ונכנס אל-
| + | |
| - | •המערכת המערבית. שרידי אולם מפואר [8]. במרכז האולם ניצב עמוד מתומן לתמיכת התקרה. גודלו של האולם וצורתו מעידים כי כאן היה האולם העיקרי של המבצר. מקובל לזהותו עם אולם הטקסים אשר שימש גם חדר האוכל (הרפקטוריום) של האבירים. הקיר שדרכו נכנסנו אל האולם בנוי מעל מדרגת סלע ונראים בו שרידים של חרכי ירי שנסתמו. נראה שבתחילה היה זה הקיר החיצוני המערבי, ועם הרחבת המבצר מערבה הוא הפך לקיר פנימי.
| + | במקום שכנו האוצרות של הטבטונים והארכיון שלהם שהוא אוצר שלא יסולא בפז בפני עצמו. |
| - | oנחזור מבעד לפתח שבקיר, נפנה שמאלה ונרד בשורת המדרגות. נרד בשביל אל-
| + | |
| - | •המערכת התחתונה. משמאלנו נראה שני אולמות קמורים גדולים [9], הנמצאים מתחת לאולם [8]. ייתכן שהאולמות הקמורים היו מחסני המבצר. אולמות אלה והמבנה שמעליהם הם חלק מהמערכת המערבית שנבנתה בעת הרחבת המבצר. מלפנים ומימין נראה את מגדל השער הפנימי [10]. מהמגדל המקורי שרדו שלוש קומות: בקומה התחתונה נמצא השער, ובקומה האמצעית יש חרך ירי שממנו אפשר היה להגן על הכניסה. בקומה העליונה של המגדל נראים זיזים אופייניים לשער צלבני. נראה כי בשלבים מוקדמים יותר, ולפני שנבנתה החומה החיצונית, היה ממוקם כאן השער העיקרי למבצר והוא שימש את הבאים מצפון. אחרי בניית החומה הנרחבת יותר הפך שער זה לשער פנימי.
| + | |
| - | •כיבוש המבצר. ביוני 1271, חמש שנים לאחר ניסיונו הראשון של ביברס לכבוש את המונפור הוא שב לצור עליו. ניכר שהפעם למד את שיעורו והביא עימו חיל הנדסה. החיילים הצליחו להתקרב למבצר מדרום, ואחרי מאמצים רבים עלה בידם לחפור מתחת לחומה החיצונית הדרומית (ה"רבאד") שהגנה על המבצר [11] ולמוטטה. הכובשים נכנסו אל המבצר לרגלי המערכת המערבית, כשהסולטאן מבטיח סכומי כסף גדולים עבור כל אבן שתיעקר מהחומה. האבירים הצלבניים, בפיקודו של אנו פון סנגרהאוזן ראש המסדר הטבטוני, המשיכו להתגונן בעקשנות מתוך שטח המבצר, אולם לאחר כשבוע החליטו להיכנע לכוחות הצרים העדיפים. בייברס התיר לטבטונים לעבור לעכו בלי נשק אך עם הרכוש הנייד לרבות הכסף, האוצרות, והארכיב הגדול של המסדר. נסו לדמות בעיני רוחכם את השיירה הטבטונית המתנהלת לאִטה לאורך הנחל מערבה, בין עצי הדולב וסבך הפטל הקוצני לכיוון עכו.
| + | צבאו של צלאח א-דין כינה את המקום בערבית "קלעת קוריין", הקרן הקטנה, בגלל מיקומו על שלוחה בולטת. |
| - | •ממגדל השער נצא מהמבצר דרך פִרצה בקיר התמך. כ-20 מטר אחרי הפִרצה נראה משמאל מגלשת מים ששמשה לסילוק מי השופכין מהמבצר. עדכון 22/4/16.
| + | |
| - | |images=2014.06.13-162822.148.android.jpg,2016.03.04-142738.351.android.jpg, שרטוט מונפור.jpg, | + | ב-1187 נכבשה ע"י צאלח א-דין, אך לאחר 5 שנים חזרו אליה הצלבנים, כבשוה ושיקמוה. לאחר בניית המבצר מחדש, שמו שונה ל"מונפורט" - ההר החזק. |
| | + | |
| | + | ב-1266 נפגע המקום במצור של ביברס הממלוכי וב-1271 נכבש המקום בידיו, הטבטונים נכנעו ועזבו לעכו עם ארכיוניהם ואוצרותיהם. |
| | + | |
| | + | |
| | + | היום אפשר לראות רק חלק קטן מהעוצמה של המקום ומהביצורים האדירים שלו. |
| | + | |
| | + | במקום נחשפו ממצאים רבים השופכים אור על החיים באותם ימים ועל המלחמה בין האירופאים למוסלמים. |
| | + | |images=2014.06.13-162822.148.android.jpg |
| | + | |Accessibility= |
| | |PointType=מצודה | | |PointType=מצודה |
| - | |Contributors=Davtir, Asaflotz, עמית הורן, Benzeev7, יואב רופא, Abel44, שריתגזאא, מיכאל קרזן, Oz.shoham, היסטוריה על המפה | + | |Contributors=Davtir, Asaflotz, עמית הורן, Benzeev7, יואב רופא, Abel44, שריתגזאא, מיכאל קרזן, Oz.shoham, היסטוריה על המפה, עזרי אבי-יעקב |
| | |csrc=IZ15 | | |csrc=IZ15 |
| - | |LastUpdate=4/22/2016 15:22:38 | + | |LastUpdate=4/24/2016 17:37:48 |
| | |WinId=633599371249719542 | | |WinId=633599371249719542 |
| | |LongDescription= | | |LongDescription= |
| - | |Accessibility=
| |
| | |ExtLinks= | | |ExtLinks= |
| | }} | | }} |
המבצר הוקם במחצית השניה של המאה ה-13 בידי בני המסדר הטבטוני שהיו נזירים לוחמים מגרמניה. הם קראו למקום "שטרקנברג" , המצודה החזקה, והעבירו אליו עקב בעיות פוליטיות פנימיות עם שאר המסדרים את המפקדה שלהם מעכו.
במבצר וסביבותיו התפתחה חווה חקלאית מבוצרת שבאופן מפתיע גם רחוקה מכל דרך ראשית בסביבה. שמה היה "מצודת המלך החדשה".
ב-1187 נכבשה ע"י צאלח א-דין, אך לאחר 5 שנים חזרו אליה הצלבנים, כבשוה ושיקמוה. לאחר בניית המבצר מחדש, שמו שונה ל"מונפורט" - ההר החזק.
ב-1266 נפגע המקום במצור של ביברס הממלוכי וב-1271 נכבש המקום בידיו, הטבטונים נכנעו ועזבו לעכו עם ארכיוניהם ואוצרותיהם.
במקום נחשפו ממצאים רבים השופכים אור על החיים באותם ימים ועל המלחמה בין האירופאים למוסלמים.
