עיון בוויקי

מתוך עמוד ענן

השיירה ליחיעם

הכל  +	Accessibility
Asaflotz, דרוראר, Marikriber, Dtichon, Tzafrirt1, דני ביטון, חוגי סיירות, עזיזוש, צוות08, שלום אלקובי  +	Contributors
בתקופת מלחמת העצמאות עלתה שיירה מנהריה לאז … בתקופת מלחמת העצמאות עלתה שיירה מנהריה לאזור הגליל הכבוש בשביל להעביר אספקה וציוד, אך היא נתקלה בנק' זו במארב של ערבים. 47 אנשים נהרגו. במקום שילוט להסברה ושחזור המשאיות שהותקפו. צפונית מזרחית לאתר ההנצחה קיימת טחנת קמח עתיקה שמורה היטב שאליה מובילה אמת מים. קמח עתיקה שמורה היטב שאליה מובילה אמת מים.	Description
63  +	Height
טחנת קמח צומת השיירה.JPG  +, DSC05734 (Large).JPG  +, DSC05730 (Large).JPG  +, DSC05739 (Large).JPG  +, 2016.07.26-091431.074.android.jpg  +, 2021-07-07T14_56_06.550533530435.jpg  +	Images
7 July 2021 11:55:23  +	LastUpdate
33.01  +	Lat
35.148  +	Lon
ב29 בנובמבר 1947 החליט האו"ם על סיום המנדט … ב29 בנובמבר 1947 החליט האו"ם על סיום המנדט הבריטי בא"י ועל חלוקה ל2 מדינות- יהודית וערבית. היישוב היהודי קיבל את ההחלטה בשמחה, היישוב הערבי דחה אותה והתנגד לה בתוקף.בחודשיים שאחרי החלטת החלוקה הסלימה האלימות בין הקהילות היהודיות והערביות בא"י. המדיניות היהודית היתה להחזיק בכל נקודת יישוב מבודדת ככל שתהיה בין אם היא בתוך הגבולות המיועדים ובין אם היא מחוצה להם. ההצלחה של מדיניות זו היתה תלויה ביכולת לקיים את הקשר עם היישובים באמצעות שיירות רכב, אשר הפכו למטרה להתקפות ערביות. עד חודש מרץ 48- נשמר הקשר בין היישובים באמצעות שיירות מאובטחות בכח יהודי ולעיתים אף כח אבטחה בריטי, גם במחיר של אבדות בקרב המאבטחים והנוסעים. הגליל העליון והגליל המערבי ובו 8 ישובים יהודיים לא נכללו בתוך גבולות המדינה היהודית המתוכננת. באזור זה רוב האוכלוסייה היתה ערבית, רובה כפרית. היישובים היהודיים היו באחריותה של חטיבת לבנוני ומאוחר יותר תחת אחריותה של חטיבת כרמלי של "ההגנה". ב17.3.48- השמידו כוחות "ההגנה" שיירת נשק ערבית ליד קרית מוצקין כאשר זו היתה בדרכה לחיפה. כתגובה לכך חסמו הכוחות החמושים הערבים את הדרך לגליל המערבי בעכו. בתיווך בריטי נפתחה הדרך שוב והוחלט להעביר בה שיירות מאובטחות. ב26 במרץ 1948- יצאה שיירה מקריית חיים דרך עכו לנהריה תחת האבטחה של חטיבת כרמלי. שיירה זו המשיכה צפונה עד חניתה, אילון ומצובה. השיירה חזרה באותו יום ללא פגע. יום למחרת ב27 במרץ 1948- קיבלו במפקדת ההגנה ידיעות מודיעניות על כוונה של הערבים לבצע חסמים לשיירה. למרות זאת יצאה שיירה נוספת לקיבוץ יחיעם. על השיירה פיקד המ"פ איתן זייץ. ברגע האחרון הצטרף גם מג"ד 21 בחטיבת כרמלי, סא"ל בן עמי פכטר, ותפס את מקום הנהג ברכב השני בשיירה שהיה טנדר משוריין. השיירה יצאה לדרך מנהריה ב14:00 אחה"צ. בשיירה היו 7 כלי רכב. בתוכם 89 נוסעים. מתוכם 67 לוחמים. שלא כבעבר כוחות האבטחה לא תפסו גבעות שולטות לאורך הדרך אלא הצטרפו לשיירה. את השיירה הוביל טנדר משוריין שעליו הותקן פורץ מחסומים שאותו מורידים עם חבל- עליו ישב גם מפקד השיירה- איתן זייץ ועוד 13 לוחמים. בקצה השיירה היה אוטובוס משוריין ובו עיקר כח האבטחה. מכשירי קשר היו על האוטובוס הסוגר ועל הרכב הפורץ הראשון. אולם הפעם התכוננו ערביי הסביבה היטב לקראת בואה של השיירה. מאות לוחמים של צבא ההצלה- בפיקודו של אדיב שישכלי-מפקד גדוד ירמוך של צבא ההצלה שישב בתרשיחא (לימים נשיא סוריה- '53-'54). כוחותיו ארבו להם- תוך הכנת מכשולים ומחסומים. אחד הלוחמים, ראובן ויצריבר, שהיה עם מפקד השיירה איתן זייץ תיאר את הרגעים הראשונים: "התקרבנו לכפר הערבי כפר א-נהאר וראינו רק ערבי אחד עם רובה צייד. חוץ ממנו לא ראינו אף אחד. מפקד הפלוגה אמר לי: 'זו מלכודת'. הוא החזיק רימון יד ואמר שהדבר הראשון שהוא עושה זה לזרוק את הרימון. ברגע שהתקרבנו לאל כאברי, סמוך לבית העלמין, בצד ימין אנחנו רואים גל אבנים לא גבוה מפוזר על הכביש. זה היה הפיתיון. אני עובר עם המשוריין את הגל הזה ואני רואה בצד ימין בבית הקברות מלא ערבים חמושים עם נשק וחגור. הם הסתתרו מאחורי הקברים שהיו מטר וחצי בלבד מהכביש. מפקד הפלוגה זרק רימון יד, ואז התחילה להיפתח עלינו אש חזקה שקשה לי לתאר. היו שם כאלף ערבים, נגד כמה עשרות מאיתנו ... היינו 14 איש במשורין, מפקד השיירה איתן זיית נהרג במקום מכדור בפה. את מקומו תפס חמל'ה שבט. אני מפנה מחסום אחד ויורים עלינו אש חזקה במחסום השני..." באזור בית הקברות המוסלמי של הכפר הערבי אל כאברי- בו הכביש צר ומתפתל ומשני צדדיו מטעים וצמחיה, נתקל המשוריין הראשון במחסום אבנים ומיד ניתכה עליו אש תופת. המשוריין בעל פורץ המחסומים הצליח לפרוץ את המחסום אבל מפקד השיירה שהוציא את ראשו כדי להסיר את החבל של הפורץ נהרג מכדור בראשו. הקשר עם שאר השיירה נותק. למרות שהקשר נותק המשיך המשוריין בנסיעה עבר את הכפר כאברי והגיע ליחיעם. כלי המשוריין השני בשיירה-עליו ישבו 6 לוחמים ובו נהג המג"ד בן עמי פכטר, התהפך. המג"ד נפצע והלוחמים ירדו ותפסו עמדות על גבעה סמוכה. חוץ מאחד כל 5 יושבי הטנדר נהרגו בחילופי האש כולל המג"ד. אחת המשאיות התהפכה וחסמה את הציר. המשוריין החמישי בשיירה הצליח להסתובב ולהתרחק מהמקום עד שנתקל במחסום אחורי שהוקם בכַּפְר א-נהאר- עליו יושב כיום מושב בן עמי. הלוחמים נחלצו מן המשוריין שבקצה השיירה- ובפיקודו של משה שיינרמן התפרסו ותפסו עמדות בשטח. עד מהרה הצטרפו מאות ערבים נוספים מכפרי הסביבה והקרב נמשך שעות רבות תוך גילויי גבורה עילאיים של מלווי השיירה. קצין ערבי שקרא להם להיכנע נענה במטחי אש עזים מצדם. בסה"כ נהרגו בקרב 47 לוחמים מאנשי השיירה. למחרת הגיעו לשטח הכוחות הבריטיים על מנת לפנות את הגופות- על הגופות היו סימני התעללות וחלקן הושחתו ממש. קיבוץ יחיעם נותר נצור במשך 7 שבועות וקיבל אספקה דרך האוויר בלבד פעם בשבוע. חודש וחצי לאחר הקרב הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ובאותו יום פתחה חטיבת כרמלי במבצע "בן-עמי" שבמסגרתו נפרצה הדרך ליחיעם ושוחרר הגליל המערבי כולו ע"י כוחות צה"ל. האנדרטה במקום תוכננה ע"י יחיאל ארד, חבר קיבוץ סער, שאחיו היה בין הנופלים בשיירת יחיעם. ץ סער, שאחיו היה בין הנופלים בשיירת יחיעם.	LongDescription
true  +	MeasuredByGPS
מעין  +	PointType
מעין, אתרים	קטגוריות

הסתרת מאפיינים המקשרים לכאן

	אין מאפיינים המקשרים לדף זה.

 

כתבו את שם הדף ממנו יתחיל העיון.